זה קורה מהר. אתם עומדים בקופה, אולי בקופה בשירות עצמי, הילד פותח חטיף, ופתאום עובד או מאבטח מרים את הקול: "היא לא שילמה על זה!". כל התור מסתובב. גם אם תוך דקה מתברר שהכול שולם, הבושה כבר נשארת. מה שרבים אינם יודעים הוא שבתי המשפט רואים בהתנהלות כזו, ברוב המקרים, לשון הרע, ומחייבים את רשתות השיווק לפצות.
גם בלי המילה "גנב"
רשתות נוהגות לטעון שהעובד מעולם לא אמר את המילה "גנבת". בתי המשפט אינם מקבלים את הטענה הזו. בעניין קאופמן נ' שופרסל, לקוחה נכנסה לסניף עם חבילת טישו שהביאה מהבית, ומאבטח עיכב אותה ביציאה בטענה שלקחה אותה מהחנות. השופטת קבעה שהשאלה אינה רק מה הלקוחה הרגישה, אלא איך אדם סביר מבין את מה שקרה:
“יש לבחון את קיומה של עוולת לשון הרע, לא רק עפ"י תחושת הפגיעה או העלבון הסובייקטיבית של התובעת, אלא ע"פ מבחן אובייקטיבי”
ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ, כב' השופטת יעל קלוגמן, 11.5.2008
“גם אם השומרים לא כינו את התובעת "גנבת" באופן ישיר ותוך שימוש במילה זו, הרי שהחשד בגניבה יוחס לתובעת באופן ברור וחד משמעי”
ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ, כב' השופטת יעל קלוגמן, 11.5.2008
ובמילים פשוטות: הצבעה, צעקה ודרישה פומבית לבדוק את המוצר משדרות לכל הסובבים שמדובר בגנבה. ובהמשך:
“למותר להכביר דברים על כך שבעיני כל אדם מן היישוב, גניבה היא מעשה בזוי ושפל”
ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ, כב' השופטת יעל קלוגמן, 11.5.2008
הבעיה אינה הבדיקה, אלא האופן
לרשת יש אינטרס לגיטימי למנוע גניבות, ובתי המשפט מכירים בכך. אבל הם מבחינים בין החשד עצמו לבין הדרך שבה בודקים אותו. בעניין קרפ נעמן נ' שופר סל דיל, לקוחה, ששני נכדיה הפעוטים ישבו בעגלה, שילמה בקופה בשירות עצמי, והשער המגנטי צפצף ביציאה. היא נדרשה להוציא את כל המוצרים מהעגלה, פריט אחר פריט, מול קהל הקונים. בית המשפט הגדיר את השאלה כך:
“השאלה הנשאלת הינה האם בדיקת הפריטים (...) בוצעה בדרך התואמת את שמירת כבוד האדם”
ת"ק (י-ם) 14670-02-13 קרפ נעמן נ' שופר סל דיל, כב' השופט פאול שטרק, 13.5.2013
והתשובה הייתה שלילית, משום שהבדיקה נעשתה בפומבי:
“סעי' 1(1) חל בענייננו נוכח ביצוע הבדיקה בפומבי מבלי להתחשב בהשפלות אשר יחולו על התובעת עקב התרשמות הציבור”
ת"ק (י-ם) 14670-02-13 קרפ נעמן נ' שופר סל דיל, כב' השופט פאול שטרק, 13.5.2013
גם בעניין קאופמן קבעה השופטת שהיה פתרון פשוט, שלא נעשה בו שימוש:
“השומר יכול היה לבדוק את החשד ע"י בקשה מהתובעת להמתין בצד והזמנת הקב"ט או סגן המנהל למקום, על מנת שיבדוק את העניין שלא בפרהסיה”
ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ, כב' השופטת יעל קלוגמן, 11.5.2008
ומה עם הגנת תום הלב?
רשתות טוענות לעתים קרובות להגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע: העובד רק מילא את תפקידו. אבל ההגנה דורשת יותר מכוונה טובה. בעניין קאופמן נדחתה הטענה, משום שמילוי התפקיד לא חייב השפלה פומבית:
“מילוי תפקידם של השומרים: לבדוק חשד לגניבת הטישוס, לא חייב אותם לפרסם לשון הרע כלפי התובעת, כפי שנהגו”
ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ, כב' השופטת יעל קלוגמן, 11.5.2008
בית המשפט גם דחה את הניסיון להציג את הדברים כביקורת או כהבעת דעה:
“בענייננו אין מדובר בהבעת דעה או בביקורת על מוצר או על שירות, אלא מדובר בהחשדתה של התובעת בגניבה, בפרהסיה”
ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ, כב' השופטת יעל קלוגמן, 11.5.2008
לא רק גניבה: כל כינוי מבזה מול הקהל
ההגנה אינה מוגבלת להאשמה בגניבה. בעניין דולגין נ' שופרסל, לקוח שרצה לרכוש כמות גדולה של מוצרים במבצע לקראת אירוע משפחתי הוצג על ידי נציגי הרשת, מול קונים אחרים, כמי שמבצע "קנייה סיטונאית". בית המשפט קבע שהרשת רשאית להגביל כמויות, אך לא להשפיל:
“יש בכך לבייש את האדם בפני הציבור ללא כל הצדקה”
ת"ק (חד') 37942-10-11 דולגין נ' שופרסל בע"מ, כב' השופט יוסי טורס, 26.1.2012
ההבחנה חשובה: הלקוח לא זכה בפיצוי על כך שלא אפשרו לו לקנות כמה שרצה, אלא רק על הדברים הפוגעניים שנאמרו לו בפומבי.
כמה פיצוי פוסקים
חוק איסור לשון הרע מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א), כך שהנפגע אינו צריך להוכיח הפסד כספי. בפסקי הדין שנסקרו כאן נפסקו סכומים צנועים יחסית: 2,500 ש"ח והוצאות בעניין דולגין, 5,000 ש"ח כולל הוצאות בעניין קרפ נעמן, ו-10,000 ש"ח בתוספת שכר טרחה של 6,000 ש"ח בעניין קאופמן, שבו האירוע היה ממושך והלקוחה כונתה גנבת. הסכום תלוי בפרסום (כמה אנשים היו עדים), במשך האירוע, בעוצמת הדברים ובהתנהגות הרשת אחר כך, למשל אם התנצלה.
נקודה נוספת מעניין קאופמן: גם כשהמאבטח מועסק על ידי חברת שמירה חיצונית, הרשת אחראית כלפי הלקוח. במקרה זה חילק בית המשפט את הנטל ביניהן, 80% על חברת השמירה ו-20% על הרשת, אבל הלקוחה קיבלה את מלוא הפיצוי מהרשת.
נפגעתם? כך תשמרו על הזכויות שלכם
- תעדו מיד. רשמו את התאריך, השעה, הסניף והקופה, ואת שם העובד או תיאורו. כתבו מה נאמר במדויק, כל עוד הזיכרון טרי.
- בקשו את סרטוני האבטחה. הסרטונים נשמרים לזמן קצר בלבד. שלחו לרשת בקשה בכתב לשמור את הצילומים כבר באותו יום. אם הרשת מסרבת להציג אותם, הסירוב עצמו עשוי לפעול לטובתכם בבית המשפט, כפי שקרה בעניין קאופמן, שבו העובדה שהרשת לא הביאה את העדים הרלוונטיים נזקפה לחובתה.
- אספו עדים. בני משפחה שהיו איתכם, ואם אפשר גם קונים אחרים.
- שימו לב למה שנאמר אחר כך. הודאה של מנהל הסניף שהעובד טעה, או הצעה לפיצוי, הן ראיות משמעותיות.
- שלחו מכתב התראה לפני תביעה. לעתים קרובות זה מספיק כדי להגיע להסדר, ואם לא, התביעה תוגש לבית המשפט לתביעות קטנות.
למה כדאי להתייעץ עם עורך דין
תביעות לשון הרע נגד רשתות שיווק נראות פשוטות, אבל הן מוכרעות בפרטים: איך מנסחים את האירוע כדי לעמוד במבחן האובייקטיבי, איך מתמודדים עם טענת תום הלב, ואיך משיגים את הצילומים לפני שיימחקו. ייעוץ מוקדם יכול להבטיח שהראיות נשמרות ושהתביעה מוגשת בסכום הנכון.
משרד עו"ד וגישור מאור עשיר מטפל בתביעות צרכניות ובתביעות לשון הרע נגד עסקים. אם הואשמתם בפומבי בלי הצדקה, מומלץ לפנות לייעוץ מוקדם ככל האפשר. על תביעות לשון הרע · על תביעות צרכניות.
נכתב על ידי עו"ד ומגשר מאור עשירLL.M אוניברסיטת תל אביב. לשעבר בפרקליטות האזרחית בתל אביב. אודותהאמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו.